החלטה בתיק ת"א 7043-08-11

1. לפני בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2. התובע, יליד 1977, תושב כפרדאן שביהודה ושומרון, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעקבות אירוע שהתרחש ביום  24.02.2010 בעת שנורה שלא כדין על ידי חיילי צה"ל. 

3. התובע מתאר בכתב התביעה כי האירוע התרחש באזור האדמה החקלאית השייכת למשפחתו של התובע בכפרדאן, עת עסק עם אחיו בשתילת  קישואים. לטענתו, כוחות צה"ל שהגיעו למקום כדי להרוס בארות מים הורו להם להתרחק מהמקום. התובע ובני משפחה שבו למקום כדי לקחת משאבת מים ששכחו ולמרות שציינו זאת בפני החיילים, חייל ניגש אל התובע עם נשקו הדרוך ובעט בו. החל עימות וכאשר התובע הסתובב על מנת להתרחק מהמקום הוא נפגע מהכדור שנורה מנשקו של החייל.

4. הנתבעת חולקת על תיאור נסיבות האירוע ועל חבותה לפצות. לטענתה מדובר פעולה מלחמתית מובהקת אשר בגינה ממילא דין התביעה להדחות. ביום האירוע נערכה פעילות צבאית בסמוך לכפרדאן. תושבים מקומיים ששהו במקום וביניהם התובע החלו בהתפרעות אלימה תוך ניסיון לתקוף את הכוחות אשר שהו במקום. לטענתה ככל שנפגע התובע, היה זה עת נטל חלק בהתפרעות אלימה ושלוחת רסן כלפי כוחות הביטחון לרבות ניסיון תקיפת החיילים בסכין. בנסיבות אלו, כל פעולה של החיילים במקום התבצעה בנסיבות של חשש ממשי לחייהם.

5. הנתבעת טוענת  כי די בכך שהתובע הוא תושב חוץ המתגורר מחוץ לתחומה השיפוטי של מדינת ישראל וכן כי אין בידו להצביע על נכסים בתחומי מדינת ישראל אשר מהם תוכל הנתבעת לפרוע הוצאותיה, כדי לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

6. התובע מתנגד לבקשה וטוען כי העובדה שהתובע הינו תושב חוץ אינה שיקול יחידי לצורך חיוב התובע בערובה. על בית המשפט לבחון בין היתר את סיכויי התביעה לבל תוגבל זכות הגישה לערכאות ממי שידם אינם משגת.

7. התובע טוען כי סיכויי ההצלחה בתובענה הם גבוהים וכי אין מדובר בפעולה מלחמתית במיוחד נוכח הדיווח ביומן המבצעים לפיו פגיעת התובע התרחשה בשל  פליטת כדור מצד חייל צה"ל.

8. הנתבעת טוענת כי אף אם לא תתקבל עמדתה לפיה די בכך שהתובע תושב חוץ כדי לחייבו בהפקדת ערובה, הרי שבכל הנוגע לסיכוי התביעה, אין לבחון בשלב זה את מלא הראיות וכי יש לחייב בהפקדת ערובה  להוצאות גם כאשר סיכויי התביעה נמוכים וכך המצב  בענייננו.  לטענתה, יומני המבצעים מחזקים את הגנתה שכן עולה מהם כי בעת האירוע זוהה פלסטינאי מתקרב לחייל כאשר בידו סכין, וכתוצאה מכך דרך החייל את נשקו ונפלט כדור. 

9. תקנה 519 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות."

10. הפסיקה עמדה  על השיקולים להטלת ערובה להוצאות בנוגע לתושב חוץ מכוח תקנה 519 וכן על האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים. ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח (5) 865 עמד על כך כבוד השופט א.גרוניס;

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה... יש הסוברים, כי קיומה הוא תנאי לקיומן של שאר זכויות היסוד.

...
יחד עם זאת, הוסמך בית המשפט בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים...

בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים בהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו ... הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע... בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו.

...
במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."